לוקחים 10 יודעי קרוא-כתוב, אינטליגנטים, שנבחרים בפינצטה

ומושיבים אותם אצלי על הספה בסלון, לניתוח מוח פתוח והרחבת ורידים יצירתיים.

הדינמיקה מעשירה, התרגילים מרימים, האינטימיות משובבת

נפש ורוח והסימפונות, אחחח הסימפונות נפתחים לחשיבה חדשה

עם זוויות ראיה שאולי היו, אבל מי ראה?

והתובנות האישיות שכוסו בווילון קטיפה עבה- עולות על הבמה.

 

זה, במכחול גס, תכלית סדנאות הכתיבה שלי.

זה לא לכתוב ספר. זה ללמוד להבין את הסיפור האמיתי שלכם.

זה להוציא את האבנים מהנעליים ולהתחיל לדלג.

זה לתת לרגליים לייצר את השביל.

אתם מבינים, מילים הם כלי מדוייק לתרגום הרצונות שלנו, הפחדים שלנו

החלומות שלנו. מילים הם מפתח ליציאה לחופשי מהכלא הפנימי.

ולא, לא צריך להיות כותבים בשביל זה. צריך להיות מאוד 'רוצים לגדול' בשביל זה.

 

משוויצה בתגובה של קרן, 45, ארכיטקטית, סקפטית לשעבר.

"האמת היא שזאת פעם ראשונה שאני בסדנת כתיבה ובאתי בחששות

גם לגבי המשתתפים וגם לגבי התכנים. אבל תקשיבי- נכנסתי ביישנית ויצאתי

חיישנית. כשאמרת שאת בוחרת אנשים בפינצטה, קצת פקפקתי. אבל באמת ישבו אצלך בסלון יהלומים.

וממש התאהבתי בעצמי ובהם ובסיפור החדש שלי.

איזה מזל שלא ויתרתי. תודה".